החלטה בתיק בר"ע 195-09

1.     זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ 9291/06; דמ 9292/06; השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר נחום וגב' קומורניק). בבקשה זו נעשו על ידי ניסיונות פשרה, שלא צלחו למרות המאמצים הרבים. עתה הגיע העת לפסוק לדין, ואינה דומה פסיקה לדין לפסיקה לפשרה שיש בה אלמנטים של לפנים משורת הדין.

2.     המשיבה עבדה אצל המנוחה הגב' מרים הוניגבוים ז"ל (להלן- המנוחה) מספר שעות בשבוע בעבודות בית שונות במשך כ-15 שנה. לאחר פטירת המנוחה המשיכה המשיבה לעבוד באותות מקום עבודה, לבקשת המבקש 2 (שהינו בנה של המנוחה- להלן- המבקש) ולבקשת בנו (נכדה של המנוחה).

3.     בסיום עבודתה הגישה המשיבה תביעה כנגד המנוחה,אשר תוקנה לאחר פטירתה והוגשה כנגד העיזבון ובנה,המבקש (להלן- המבקשים).

4.     בית הדין האזורי קבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד גם בין המבקש לבין המשיבה, ולחילופין עליו לשאת בחובות המנוחה מכוח "חילופי מעסיקים" עם פטירתה של המנוחה. עוד קבע בית הדין האזורי, כי תקופת העבודה היא מ-09/91 ועד 09/06, וכי משפוטרה המשיבה היא זכאית לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, חופשה שנתית ודמי הבראה, וכן שכר עבודה בגין יום עבודתה האחרון בתוספת פיצויי הלנת שכר כחוק. עוד חויבו המבקשים בהוצאות משפט בסך 2000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח.   

5.     בבקשת רשות ערעור זו עותרים המבקשים לבטל את פסיקתו של בית הדין האזורי, להחזיר את הדיון להכרעה מחדש לאחר השלמת הליכי ההוכחות או לדון בערעור המלא לגופו, לקבלו ולדחות את התביעה, וכן לבטל את פסיקת ההוצאות השונות בהן חויבו. 

6.     בבקשתם זו, כמו גם בהליכים הקודמים בתיק, שוטחים המבקשים את טענותיהם בהרחבה רבה ובפרוט רב, ומשיגים על כל תג ותג בפסיקתו של בית הדין האזורי.

7.     עיקר טענותיהם של המבקשים הן אלה:

א.      לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבקש לבין המשיבה.

ב.       המשיבה לא פוטרה אלא עזבה מרצונה את העבודה, ואף סירבה לבקשת העיזבון, בעל פה ובכתב לשוב לעבודה.

ג.        המשיבה קבלה שכר שעתי הכולל בתוכו את דמי הנסיעות (מוכח ע"י נוסחא מתמטית).

ד.       למשיבה הוענקו בצורה זו או אחרת דמי חופשה  והבראה.

ה.      בית הדין האזורי טעה בקביעותיו באשר לתקופת העסקתה של המשיבה ע"י המנוחה, גובה שכרה של המשיבה בתקופות העסקה השונות, פיצויי ההלנה והוצאות שנפסקו, וכאשר דחה את טענות המבקשים לגבי קיזוז.

ו.        כן שטח המבקש טענות הרבה באשר לאופן ניהול התיק ע"י בית הדין האזורי, ובאשר ליחס לו זכתה המנוחה מצד המשיבה.

8.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות . בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. טענות המבקשים רובן ככולן משיגות על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי.

בית הדין האזורי שמע את עדויות הצדדים  וציין במפורש, כי התרשם שגרסת המשיבה אמינה בניגוד לגרסת המבקש. זוהי התרשמות בלתי אמצעית של הערכאה הדיונית,  אשר ראתה ושמעה את העדים והתרשמה מאופן עדותם, כפי שמציין זאת בית הדין האזורי בפירוט. בנסיבות אלה לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית.

9.     בית הדין האזורי מצא, כי  על פי הראיות שבפניו, המבקש, ולא רק המנוחה העסיקו את המשיבה בתקופה שטרם פטירת המנוחה, ולאור זאת המבקשים חייבים ביחד ולחוד בתשלום הכספים המגיעים למשיבה בגין כל תקופת עבודתה של המשיבה וסיומה. קביעה זו מבוססת בראש ובראשונה על ממצאים עובדתיים וגם מניתוח משפטי של העובדות המקובל עלי.

לא למותר לציין כי גם אילו סברתי, שהמבקש לא היה מעסיקה של המשיבה בתקופה בה חיה המנוחה, ואינני סובר כך, משנפטרה המנוחה, הרי שהוא כמעביד האחרון, מכוח חילופי המעבידים, נושא בחובות המעביד הקודם עבור כל תקופת העבודה של המשיבה שעבדה בדירת המנוחה הן לפני פטירתה והן לאחריה, דהיינו במקום עבודה אחד. מקום העבודה הוא שיוצר את הרציפות, גם אם מתחלפים המעבידים .

10.  הטענה לפיה בנו של המבקש הוא המעביד כיורש של העיזבון ולא המבקש עצמו, דינה להידחות. העיזבון השייך,לטענת המבקש לבנו, חויב בתשלומים על פי פסק הדין. חיוב זה אינו גורע מחיובו של המבקש כמעביד, משום שלפי כל חומר הראיות ברור כי  הוא זה שמשך בחוטים מראשית ועד אחרית, והוא זה שהיה המעביד הלכה למעשה, כפי שהיטיב לנמק בית הדין האזורי.